ח. הכלל: ״מֻקְדָם ומְאוחָר״

פירוש יפת בן עֵלי לספר צפניה בהקשר המצומצם של הפסוק הבודד בלבד, כבדוגמה להלן, ובדומה לשימושיהם של 111 צמד המונחים הערבי המקביל ״מוקדם ומואכ׳ר״ ( וכן אבן נוח וקרקסאני בכלל זה . גם : ״תקדים ותאכ׳יר״ ) מופיע גם בספרות הפרשנית המוסלמית בת המאה השמינית, בהתייחס לסדר תחבירי בלתי צפוי של חלקי הפסוק הבודד, המבואר באמצעות צמד 11 עם זאת, לא נראה כי יפת אימץ את המינוח עצמו מהספרות הערבית . מונחים זה . הקפדתו לשלבו בצורתו העברית דווקא בפירושו הערבי-יהודי יש בה כדי להעיד כי שאב אותו ממקור יהודי, אשר הסתמך, בדרך זו או אחרת, על כללי פרשנות עתיקים שהיו מקובלים במסורת היהודית, והמשתקפים בספרות חז״ל וברשימות בעלי המסורה . בביאורו על הפסוק : ״וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּבָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּכְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּאֶת יֵינָם״ ( א, יג ) עומד יפת על כך שהמילים ״ובנו בתים״ נכתבו לכאורה שלא כסדר המתבקש לאחר המילים ״ובתיהם לשממה״ . לדעתו הדבר מעיד על כך שהכתוב אינו מקפיד על סדר האירועים, ומבחינה כרונולוגית יש להפוך את הסדר : ערّ ף אנה יפתקד עליהם כאן יגִיב עליהם אלעדו פ...  אל הספר