ז. ענייני לשון ודקדוק

פירוש יפת בן עֵלי לספר צפניה יעקוב יוסף אבן נוח, שהיה בין מייסדיו של מרכז הלימוד הקראי בירושלים בשלהי המאה העשירית . מסורת זו, שהושפעה מהמדקדקים הערביים בני אסכולת כּוּפָה, מניחה שצורת הציווי היא צורת היסוד של הפועל ( הערבי והעברי ) , ולא שם הפעולה או צורת המקור [ = ״מצדר״ ] . המדקדק הקראי החשוב בן המאה האחת-עשרה, אבו 9 וראה בצורת אלפרג׳ הרון, לעומת זאת, אימץ את התפיסה של אסכולת ״בצרה״, המקור את צורת היסוד של הפועל ( הערבי והעברי ) . לדבריו, הגישה הבונה את הפועל בהתאם לציווי הייתה אופיינית ל״דקדוקיון״, דהיינו קבוצת המדקדקים הקראים בני עיראק, וכן למדקדקים הערביים מאסכולת כּוּפָה . יש אף המקדימים את התפיסה הרואה בציווי את מקור הפועל לחוגי המדקדקים הקראים בפרס, וזאת בהתאם לעדויות של קרקסאני, ולפרגמנטים בפרסית-יהודית שנמצאו בגניזת קהיר . גישתו של אבו אלפרג׳ הרון ( המכונה במחקר ״הגישה הקלאסית״ ) הפכה מקובלת על הקראים החל משלהי המאה האחת-עשרה . מפירושיו השונים של יפת, ובכלל זה הערותיו בפירושו לספר צפניה אנו למדים כי כאיש ירושלים המשתייך לדור הביניים שבין אבן נוח לאבו אלפרג׳, היה יפת מודע לגי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן