פירוש יפת בן עֵלי לספר צפניה 28 וְעָרֵי יְהוּדָה ויחתמל אנה יריד בה חַמַת יְוָי אלתי אנזלהא בהם פקَ סّ ם אَ פאתה פי הדא אלפָסוּק פגִעל בעצ׳הא סמאויה מן ענדה והי עַבְרַת ( ! ) יְוָי וגִעל בעצ׳הא עלי יד אלעדו ואליהם ישיר בקו׳ ובְאֵש קִנְאָתוֹ . [ = אומרו ״וּבְאֵש קִנְאָתוֹ״, ייתכן שהוא כפשוטו, והיא אש האויב אשר תשרוף את יְרוּשָלִַם וְעָרֵי יְהוּדָה, וייתכן שכוונתו לחַמַת ה׳ אשר הוריד אותה עליהם . בפָסוּק זה חילק את מכותיו ועשה את חלקן בידי שמים ממנו [ = את ה׳ ] , והן : ״עַבְרַת ה׳״, ועשה את חלקן ביד האויב, ואליהן הוא רומז באומרו ״ובְאֵש קִנְאָתוֹ״ . ] בביאורו זה יפת מקשר בין הצירוף ״עברת ה׳״, הרומז לדעתו לחרון אף ה׳ שיבוא לידי ביטוי במכות שימטיר עליהם מן השמים, לבין הצירוף ״אש קנאתו״ . אף שיפת אינו פוסל את האפשרות שהצירוף ״אש קנאתו״ הוא ביטוי נרדף ל״עברת ה׳״, ומשמש בפסוקנו כתיאור ממשי של זעמו של האל, בסופו של דבר הוא מעדיף את הביאור שלפיו ״אש קנאתו״ היא האש הארצית שיצית האויב . ביאור זו הוא מכנה ״עלי ט׳אהרה״, היינו, המובן הגלוי, הלשוני-הקשרי . בדוגמה הבאה יפת משתמש במונח ״עלי ט׳אהרה״ במש...
אל הספר