נעמה הראל דיוקן הרחמנייה כנערה צעירה, או הכלב העברי הראשון

נעתה הראל 236 3 לשורה הארוכה של העשוקים האנושיים – הכוללים, המקופחים והנידחים״ . בין היתר, נשים, עניים, יתומים ובעלי מוגבלויות – מצרפת בארון גם מקופחי גורל מחוץ לגבולות המין האנושי : פרות, עזים, כלבים, סוסים, אווזים, וחיות אחרות . ״היא כמו העמיסה על עצמה את העול הכבד של החובה לתת ביטוי לכל יצור שאינו יודע בעצמו לבטא את רגשותיו, אם בן-אדם הוא, אם בעל- 4 חיים שאין לשון האדם עומדת לרשותו״, כתבה לאה גולדברג על בארון . למרות הכרה מוקדמת זו בתפקודם של בעלי חיים ביצירתה של בארון, טרם ניתן על כך דין וחשבון מחקרי או פרשני משמעותי . לאורך הקריירה הספרותית הפורייה בת למעלה מחמישים שנה – מהרשימות הקצרות שכתבה דבורה בארון כנערה מתבגרת בעשור הראשון של המאה העשרים ועד ליצירותיה המאוחרות בסוף שנות הארבעים – בעלי חיים מככבים תדיר בין עלובי החיים בסיפוריה . דיכוי בעלי חיים ביצירתה מושווה לעיתים קרובות לדיכוי בתוך המין האנושי ( ולדיכוי נשים בפרט ) , תוך הפניית תשומת הלב לקווי הדמיון בין הקורבן האנושי והלא-אנושי וקריאה לסולידריות עם כל הקורבנות, אנושיים ולא-אנושיים כאחד . מעט ההתייחסויות הביקורתיות לקשר ה...  אל הספר