ב. עיקרי שיטתו הפרשנית

מבוא 21 לדב׳ כ״ג, 2 הוא מעיד על קיומו של פירוש לספר נחמיה ; ופירושו לדברי הימים מוזכר בפירוש לוי׳ כ״ו, 3 . בפירושי ראב״ע באים בערבוב ביאורים לשוניים, סגנוניים, ענייניים, ומדעיים- פילוסופיים . יוצאים מעט מכלל זה הפירוש לאיכה המחולק לשניים – חלק דקדוקי וחלק ענייני, ושני הפירושים לשיר השירים, המחולקים לשלושה – חלק דקדוקי, חלק ענייני המבאר את הספר כפשוטו, וחלק המבאר את הספר כמשל על תולדות עם ישראל מימי אברהם ועד ימות המשיח כביטוי ליחסים המשתנים בין עם ישראל לה׳ . חלק שלישי זה מכונה ״דרך הדרש״, ככל הנראה משום שהפענוח האלגורי של שירי החשק של הספר משוער בלבד, אבל לא משום שראב״ע חשב שהמשמע המילולי משקף את הכוונה האמיתית של הספר ( ראו להלן ) . שיטתו הפרשנית המוצהרת של ראב״ע היא שיטת הפשט הפילולוגית-המדעית, המבוססת מצד אחד על כללי הדקדוק והתחביר, ומצד שני על הכרה יסודית של המציאות המדעית ( הפיזית והמטפיזית ) . ראב״ע היה נחרץ מאוד בדעתו כי רק מי שהוא בעל ידיעות מקיפות בלשון המקרא לצדדיה השונים ובמכלול המדעים, החל בלוגיקה וכלה בתיאולוגיה ( ״דעת עליון״ ) , יעלה בידו להבין את המקרא על בוריו . חלק הא...  אל הספר