86 מרוממות לחרדה אף על פי כן מבט כולל בספרות שנכתבה בידי האידאולוגים והתאולוגים של התנועה מקנה את התחושה, שהאירוע לא תפס מקום מיוחד ויוצא מגדר הרגיל ; במיוחד לא בספרות הרטרוספקטיבית של כינוסי מאמרים ורשימות עיתונאיות . לכל היותר נמצא נאומים ששולבו כפרק בודד בשורה של מאמרים . וזאת בניגוד לאירועים אחרים שהיו באותו הזמן, כדוגמת המאבקים על הפרהסיה הדתית של מדינת ישראל הצעירה ( שבת, כשרות, מיהו יהודי ועוד ) , שתפסו מקום מרכזי ונצרבו בזיכרון התודעתי . אידאולוגים כמו משה אונא, ישעיהו ברנשטיין, אריה ליב גלמן, שלמה זלמן שרגאי, שהקדישו יריעה רחבה למאבקים אלה, מייחדים לאיחוד מאמר בודד או שלא מתייחסים אליו כלל . אונא אף ציין ברטרוספקטיבה כי האיחוד נכשל למעשה, מפני שהסיעות השונות בתוך המפד"ל הנציחו את הניגודים והמחלוקות : את התקוות תלו באיחוד בין המזרחי והפועל המזרחי . זה היה אמור להיות הצעד שיגביר את כוחה של הציונות הדתית . באמצע שנות החמישים הוקמה המפלגה הדתית-לאומית כמסגרת פוליטית לכל . אולם אם חישבו שהציונות הדתית תפיק תועלת מן האיחוד והשפעתה תתחזק, הרי שגם זאת הפעם היתה האכזבה מנת חלקם של אדרי...
אל הספר