275 השבט אמר את דברו ? מול הפיוטיות המגביהה של יער חולדה ניצבים הכרונוטופים כנרת וצומת צאלים - שתי פיסות סימבוליות של היום – יום הישראלי הישיר . בניגוד ל"יופי הלאומי" של הכנרת, הנחגג ברוב עם בזמר העברי ( בשירים כמו "על שפת ים כנרת", או בשורותיה של המשוררת רחל : "הו כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום ? " ) , עבור ברדוגו הכנרת מסמנת את הפן הוולגרי והקיטשי של פולחן השבט הישראלי . תיאור הטיול המסורתי של "עם ישראל", היוצא בהמוניו אל חופי הכנרת, ספוג בסרקזם מנבא רעות : טקס של איחוד לבבות דביק, פולחן חברתי מגוחך המציין הנאת פתאים ותחושה של אסון מתקרב . ואמנם, הרחק מהנאת ההמון הסוער מחלחל אל תודעת הסופר "מעשה התרמית של הכינרת" ( עמ' 65 ) . הביקור במקום חושף את ה"אני" אל חוויית העכירות של המים : "מבעד לשמשה הקדמית השתקף הנוזל הכחול – תכול, שנראה מלוכלך ביותר [ . . . ] " ( עמ' 65 ) . כך הופכת הכנרת לביטוי של חרדה מפני אסון קיומי . העכירות והחמיצות של הכנרת ( בזמן הווה ) עומדת אפוא כנגד הבהירות של "המרחב הישראלי" בשנות ה – 60 וה – 70 של המאה שעברה . מרחב זה ספוג בקונפרומיות ילדותית ובסגידה לגיבורי התר...
אל הספר