184 שער ג נרמזה, אך היתה משנית לה . הצד הוויזואלי שהשתמשו בו בדמות ז'בוטינסקי היה האופן שהודגשה בו פרשנות זו, ובכך אימצה תנועת החרות את המקום הוויזואלי שנתנה התנועה הרוויזיוניסטית לז'בוטינסקי כאייקון . תמונתו או פרוטומה שלו הוצבו במבנים ובאירועים של התנועה, והמבנים של התנועה נקראו על שמו : 'מצודת זאב', 'מעון זאב' וכולי . הגדרתו של ז'בוטינסקי כאב מייסד בידי אנשי תנועת החרות היתה בעלת משמעות הצהרתית כפולה . בהקשר של הזרם הרוויזיוניסטי – ז'בוטינסקי, כאב המייסד של תנועת החרות, היה אמור לבסס את תנועת החרות כמייצגת הזרם 66 . כרזה לזכרו של ז'בוטינסקי . באדיבות מכון ז'בוטינסקי בישראל 185 ' הצודקים והנרדפים ' הרוויזיוניסטי ובכך לשמוט את זכות הקיום העצמאי של המפלגה הרוויזיוניסטית . וההכרה בז'בוטינסקי כאב מייסד של מדינת ישראל והגדרתו כאחד מאבות התנועה הציונות היתה אמורה להכניס את תנועת החרות לקונצנזוס הפוליטי והתרבותי במדינת ישראל . תפקידו של מנחם בגין בתהליך זה כמנהיג וכסוכן זיכרון של יצירת המיתוס של ז'בוטינסקי כאב המייסד היה מרכזי ביותר . מנחם בגין היה האב המייסד של תנועת החרות, והוביל את התנוע...
אל הספר