הספד על יח"ף מאת שד"ל לא אליך, קורא חביבי ! הביטה וראה אם יש מכאוב כמכאובי . בחיר תלמידַי בתבונה ובדעת, ומפואר בכל מדות חמודות אשר מציאותן יקרה עד מאד בבחורי הדור ; עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי, לכל מעשה צדקה ומישרים ; אהבת הלמודים, והחֶפֵץ להיטיב לבני עמו, כאש בוערת בעצמותיו ; בעל בריתי, אִיש עצתי, ראש 1 , קויתי ישמחני כל ימי חיי, ויגיד צדקתי אחרי מותי – שמחתי ומֵשושַי, ונפשו קשורה בנפשי מי האמין כי החסד אשר הוחלתי ממנו, יוטל עלי לגמול אותו ? אהה ! הבן הַיקיר הִשלים שלשת שני הלמוד בבית המדרש, והיה תפארת מוריו, חמדת רעיו, ומשוש כל יודעיו ; ואחרי כן בא במצרף החקירות החמורות, ויצא בשלום ובכבוד גדול . אז שב לביתו, לעמוד לפני אביו 2 להתרגל בעבודת הקדש ; ושם, אוי נא לי ! רוב שקידתו בימי החום ללמוד וללמד באין מרפה הקדיח את דמו, חלה וגנח דם, ויחי עוד כששה חדשים חיי מכאובים ויגון, ופתאום, בחצי טבת תקצ"ט, במלאת לו אחת ועשרים שנה, בעוד שלשה חדשים להנתן כתר הרבנות על ראשו – ואיננו, כי לקח אותו אלהים . לב חלמיש יתמוגג לשוד ושבר אביו ואמו, כוס חמת ה' שתוּ מצוּ . בן טִּפחוּ ורבוּ גִדלו ורוממ...
אל הספר