230 קו ההגנה הראשון שלו הוא לערער על הכנות שלה ולהאשים אותה בהתחשבנות : "היא סיפרה למשטרה שהכנסתי לה אגרוף לפנים , כי היא ידעה שזה יעשה רושם ממש רע . בסך הכול הכנסתי לה סטירה לא יותר חזקה מהסטירות שהיא נותנת לי" . בתגובה לאמירות מסוג זה אני אומר שהעובדה שהיא זוכרת את האירוע אחרת אין משמעה שהגרסה שלה שקרית ושלו נכונה ; למעשה, לנשים נפגעות התעללות יש בדרך כלל זיכרון בהיר יותר ומדויק יותר של האירועים — תוצאה של ערנות יתר המאפיינת את תגובתם של אנשים הניצבים לפני סכנה מכל סוג שהוא . ואם הפעם הוא צודק מבחינה טכנית וכף ידו באמת היה פתוחה ? אין לזה משמעות . ברור שהוא הִכה אותה חזק מספיק כדי לגרום לה לחשוב שהוא הכניס לה אגרוף, ולכן הוא אינו מועמד לחמלה שלי . יתרה מזו, גם סטירה פוגעת ומעוררת פחד . "השופט אפילו לא רצה לשמוע מה היא עשתה . בבית המשפט הגבר תמיד אשם, וכך • האישה יכולה לעשות מה שהיא רוצה" . המתעלל מרגיש שמצבים מסוימים מצדיקים את האיומים שלו . כשבית המשפט אינו מעוניין לשמוע איך ההתנהגות שלה מצדיקה את שלו, הוא מרגיש תסכול . לפי דעתו, אם בית המשפט עומד לנקוט נגדו צעדים על ההפחדות שלו, הו...
אל הספר