5.6.4 אחווה יהודית־ערבית ב'כף הקלע'

271 הַיְּהוּדִית-עַרְבִית" . 216 המשחק ננטש באמצעו, ללא הכרעה, מסיבות מובנות ( המרד הערבי הגדול ) , אלא שבשטח ההפקר "נוֹתְרָה סֻכָּה, סֻכַּת גְּפָנִים וּתְאֵנִים / רֵיקָה מִשַּׂחְקָנִים . שָׁלֹשׁ שָׁנִים, / בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלְכָה / וְנִמְלְאָה בְּצִפֳּרִים, זְמִירִים וְאַנְקוֹרִים, יוֹנִים / שֶׁבָּאוּ לְנַקֵּר בָּעֲנָבִים, וּנְחִילֵי דְּבוֹרִים / עָשׂוּ בָּהּ דְּבַשׁ בֵּין הַפְּרָחִים וּבֵין הָעֲשָׂבִים / וְהַתְּאֵנָה חָנְטָה וְשׁוּב חָנְטָה פַּגֶּיהָבָּאָבִיב / וְלִקְרַאת הַסְּתָו הִשִּׁירָה אֶת הַפְּרִי לָאֲדָמָה / וְהִתְמַכְּרָה לַתַּרְדֵּמָה, יוֹנֶקֶת מַיִם מֵרַחְמָהּ" ( בית א ) . בהמשך הסיפור שהשיר מגולל, מובאת לסוכה ידעונית, כדי להעלות באוב את מצב הקוביות בעת הפסקת המשחק, שכן, בשנת ,1939 היו מי שרצו לחדש את המשחק . הידעונית נמלטת מן הסוכה בצעקה . והשיר מסתיים בנימה אירונית מרה : " . . . הַיּוֹם / אֲנִי סָבוּר שֶׁטָּעֲתָה, אוֹתָהּ הַ יִּדְעוֹנִית : / בִּמְקוֹם לְהַעֲלוֹת אֶת הֶעָבָר הִיא רָאֲתָה אֶת הֶעָתִיד" ( בית ב ) . לענייננו, כדאי לעמוד על הפסטוראלה הטבעית, השו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד