202 את קסמה החושני-הארוטי . 141 המשכו של השיר הוא תיאור אניגמאטי של הסופות בנגב, המאיימות אף הן על הארץ נואשת המים : "בְּמִשְׁטְחֵי-הַמִּישׁוֹרִים / בּוֹקַעַת מְהִירוּת דַּקָּה וּנְבוּקָה / בִּמְחוֹגֵי הָעַלְעוֹלִים" ( בית ב ) . סיום השיר הוא גילום מובהק של השימוש בחומרי תשתית מקראיים, כדי לבטא את עצמת התשוקה אליה ואת נכונות ההקרבה למענה . 142 מסירותם-תשוקתם האינסופית של הדוברים בשיר, נאמני ארץ-ישראל — שהם, למעשה, הרחבה דקדוקית של ה'אני-השר' לכלל ישות ארצישראלית קולקטיבית — מתוארת, בבית השלישי, באמצעות סוג של נדר או שבועת-אמונים רומאנטית-ארוטית המיוסדת על היפוכם של דימויים קונבנציונאליים . אֲנַחְנוּ כִּכְלָבִים מְשֻׁלְּחֵי-לָשׁוֹן נַלְחִית אֵלֶיהָבִּרְעָדָה בַּאֲגָלִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל לַחוּתֵנוּ : טִפּוֹת מְבֻיָּשׁוֹת שֶׁל אַהֲבַת-סְתָרִים בַּגַּיְא וּבְחַגְוֵי-הַסֶּלַע כָּל הַמַּיִם שֶׁבָּקְעוּ אֵלֵינוּ מִן הַסֶּלַע . בניגוד לדימויי הכלבים, הנוטים לקבל גוון פז'וראטיבי של רוע צרוף בתרבות היהודית ( למשל, "כי סבבוני כלבים כעדת מרעים הקיפוני . . . " תהילים , כ"ב, 17 ) , או של ייצריות זכר...
אל הספר