136 דיאלוג סרקאסטי עם שני מיתוסים מכוננים של הצלה וגאולה בתרבות המערב : נס הלחם והדגים שחולל ישוע ( על-פי הברית החדשה הצליח ישוע להאכיל 5000 איש באמצעות חמישה כיכרות לחם ושני דגים ) , וסיפור גאולתה הידוע של סינדרלה ( במקור, סיפור של האחים גרים ) . האינוורסיה האירונית הקשה של שני הנראטיבים הללו מַבנה את דמותה של הזונה כמי שזנה בגופה אלפי אנשים : "בְּשָׂרֶיהָכְּדָגִים . בְּשָׂרֶיהָכְּדָגִים" ( בית א ) . מסעה של 'סינדרלה', בשיר, לפאת מערב ( מעין היפוך אירוני של כיסופי הגאולה ליהודה הלוי ) , ובכל מקרה, הליכתה לעבר חוף ימה של תל-אביב בחיפוש אחר הצלה ממשית או מטאפורית, תוך שהיא מאבדת את עקב נעלה בזפת הרותחת בצהרי היום ברחובות העיר, מסתיים במפח נפש של התעללות גופנית-מינית . גם יתר חומרי סיפורה המופלא של סינדרלה האגדית עוברים בשיר טראנספורמציה עגומה ( בית ב ) : סִינְדְרֶלָה מֵרְחוֹב הַקִּישׁוֹן לֹא נוֹלְדָה מִן הַכְּרוּב כִּי אִם מֵעֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל פֶּרֶג שֶׁצָּץ בֵּין שִׂיחֵי לַעֲנַת-הַמַּרְוָה . אִמָּהּ הַחוֹרֶקֶת הָיְתָה מְכַרְסֶמֶת קְרָבֶיהָבִּצְלִיל מַשּׂוֹרִים מֵרְחוֹב פְלוֹרֶנְטִי...
אל הספר