קהלת ג: האדם אכן נולד במקרה

[ 35 ] קהלת עומד מחוץ או מעל לזמן . הוא אינו מדבר על מה שהיה, ולא על מה שיהיה, ולא רק מפני שמה שהיה הוא שיהיה . הוא מדבר על ההווה, על מה שיש מתחת לשמיים, מתחת לשמש, על הארץ שלעולם עומדת . באותו הווה יש — כמו שהוא אומר לליבו השומע — עת לכל חפץ, דבר דבור על אופניו, העניין הנכון ברגע הנכון . שבעה פסוקים, ובכל אחד מהם זוג ניגודים . הראשון והאחרון עניינם מצב, או הוויה, משהו שקורה לבני האדם בחייהם, שהם ה"מִּקְרֶה" : "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" ו"עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם . " השאר הם מעשים [ מ י כ א ל ה נ ד ל ז ל ץ ] [ 36 ] או ביטוי לרגש : או שאתה נוטע או שאתה עוקר נטוע, או שאתה שונא או שאתה אוהב . אדוני אחד, ואפס סובלנות ל- multi - tasking . אכן, מקרה מעניין : אחת עשרה פעמים מופיעה בתנ״ך המילה "מִּקְרֶה", במשמעות של "משהו שקרה" במציאותם של הפרט או הכלל, שלא בשליטתם, באופן מקרי, ללא קשר מובהק למה שקרה לפני או במקביל . שבע פעמים מופיעה המילה בספר קהלת, ובכולן הכוונה למוות שהוא לעולם מקרי, ובעיניו כולם — חכמים ככסילים, בני אדם ובהמות — שווים לעולם ( שכולו טוב ) . עשר פעמים מופיעה במקרא המילה "...  אל הספר