[ 29 ] בהיותו מודע לכך שההוויה מעצבת את התודעה, ושתודעתו השבעה הסבה לו ממרומי מגדל השן המלכותי גם כעס וגם מכאוב, מוכן המלך החכם באדם להתנסות במו גופו גם בהיפוכם של חוכמה ודעת, היינו "הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת" . הלב נשבר למקרא הקרבתו של החכם, שעיניו בראשו, המוכן להעמיד עצמו במקומו של הזולת הכסיל כדי לחוש את "האחר" שלו . כדי לשמח בכאבו ובכעסו מבלי לתהות "לְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עֹשָׂה" נאלץ המסכן להשתכר . החוכמה היא הרי קניין רוחני, ש"כִּי טוֹב סַחְרָהּ, מִסְּחַר-כָּסֶף" ( משלי ג יד ) , ועל כן ניגודה, הסכלות, [ מ י כ א ל ה נ ד ל ז ל ץ ] [ 30 ] היא בעיניו המלכותיות החכמות, והעשירות, קניין גשמי : בתים, כרמים, גנים, פרדסים, בריכות מים, יערות, עבדים, שפחות, בני בית, מקנה בקר וצאן יותר מכל שאר יושבי ירושלים, כסף, זהב, סגולות מלכים, שרים ושרות, תענוגות בני אדם ( מין ? ) , שֵׁדה ושֵׁדות, שהן אולי נשים, ואולי בני הסטרא אחרא ( או שניהם בגוף נקבי אחד ) . חבל שלא תהה המלך מה חושבים על חייהם אותם הסכלים שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות ולתחזק את כל השפע הזה . החכם באדם אינו מודה אומנם שיש לחוכמה יתרון מה על ...
אל הספר