גן המומחים האבודים

א ו ר י ה ו ל נ ד ר [ 112 ] וכלותיו אכן ראויים להיקרא "מומחים" . כך ויסלבה שימבורסקה, שעקרון העל שלה הוא הקביעה המפרה "אינני יודעת", כך גבריאל גרסיה מארקס, היודע כי "הבעיה הקשה שלנו היתה דווקא המחסור באמצעים רגילים, שיהפכו את חיינו לכאלה שאפשר להאמין בהם" ( "פניני נובל : מבחר נאומים של כלות וחתני פרס נובל לספרות", תרגמה מאנגלית ענבל שגיב, 2007 , עמ' 101 ) , כך יוסף ברודסקי, שסיפור משפטו המפורסם בגין "טפילותו" המשוררית הוא חותמת מרשימה למומחיות, וכך ת"ס אליוט, שהוא אולי ה"מומחה" האמיתי היחיד מבין כל הזוכות והזוכים, מפני שרק הוא, ביובשנות ראויה להערצה, עשה את המוטל עליו . אליוט לא נידב מלה על ילדותו וקימץ במלים על עולמו, ולמעשה הבהיר כי הבחירה בו כזוכה לא רק שרירותית במידה רבה — היא אף לא חשובה . אני נמצא כאן במקרה, אומר אליוט להוד רוממותו השוודי, לא אני הוא החשוב כי אם השירה, הזקוקה עתה ותזדקק תמיד לאישושים רשמיים, שבים ונשנים, בדבר נחיצותה וחשיבותה התרבותית : "הפרס נדמה בעיני יותר כבחירה באדם מסוים מעת לעת, מאומה זאת או אחרת, באופן הדומה למעשה של חסד . אותו אדם נבחר למלא תפקיד מסוים, ל...  אל הספר