א ו ר י ה ו ל נ ד ר [ 70 ] ואולם אין בכך כדי לעמעם את מהות הקריאה הזאת . יותר מזה — האפשרות "לדלות ממרחקים את קולך", שדומה שנשתכחה מלב רבים מאבירי הספרות, נתונה תמיד, בכל מרחב ובכל זמן, ואינה תלויה ב"תנאי ההפרעה" הסובבים אותה . הקול הזה, שאינו קולו של הקורא, אלא קולה של הישות שמעבר לטקסט — ה"אחר" המוחלט, שהקריאה מתמסרת לו לחלוטין — הולך ואובד בין צווחות היומיום הספרותי . באופן מוזר, דווקא מי שלכאורה חרתו על שריונם את ה"פוליטי", ועינם החדה הבחינה תמיד בדיכויו של כל "עבד" ביד כל "אדון", נוטים לבטל במחי יד את היסוד הפוליטי העמוק של הקריאה באשר היא . יסוד זה אינו אלא ההשתקעות בטקסט שפרוסט מתארה, אותה מזיגה של הסובייקט הקורא באובייקט הנקרא, מזיגה שהיא קבלתה הצרופה של כל "אחרות" . אין זו אלא התבטלות גמורה לנוכח הקול הזר — עוד בטרם ינועו גלגלי המחשבה, ובטרם יפלוש האני אל מרחב הקריאה : "אשר לי איני חש שאני חי וחושב אלא בחדר שאת הכל בו בראו חיים שונים מיסודם מחיי שלי, שדמיוני ירקיע בו לשחקים לפי שיחוש כי הוא צולל בתוככי הלא-אני" ( עמ' 49 ) . קל לבלבל בין ההשתקעות הזאת ובין מה שרבים מפרשים כהתבד...
אל הספר