ג'ורג' קופוויי 68 שתיווצר ההזדמנות הנאותה . כעת סימנו לנו להתקרב . ניגשתי אל הספסל וכרעתי ברך ליד שורשי עץ גדול . אבל איך אתפלל ? לא הבנתי כיצד מתפללים, ומלבד זאת, שיערתי ש'הרוח הגדול' גדול מדי כדי להקשיב למילותיו של נער אינדיאני מסכן . מה שהוסיף על סבלי היה גשם הזלעפות שירד במשך שלושת רבעי השעה, הייתי רטוב לגמרי . הרעם היה מחריד והברק מבהיל . ניסיתי שוב להתפלל אך לא הצלחתי . לא ידעתי אילו מילים לבחור . אחר כך אבי התפלל עמי, ועליי . מסביבי שיבחו הכול את האל . הסערה פסקה ; הגשם כיבה כמעט את כל האורות במחנה . עדיין התייסרתי ונאנחתי בשל חטאיי . הייתי כל כך מרוגש וחרד עד שלא ידעתי לאן לפנות כדי למצוא מזור . הייתי כמוציפור פצועה המפרפרת בין חיים למוות . לפתע ראיתי בעיני רוחי משהו מתקרב, כלהבה קטנה אך בוהקת . נדמה היה שעברה בין עלי העצים . גופי היה כה חלוש עד שנפלתי ; לבי נרעד . האור המבהיק התקרב אלי, צנח על ראשי, שטף את גופי ועבר בתוכי כמים רבים . לא ידעתי כמה זמן מוטל אני על הארץ, אך כשהתאוששתי גיליתי שראשי מונח בשלולית מים . קמתי והנה, הו ! כמה מאושר הייתי ! הרגשתי קל כנוצה . מחאתי כף וקר...
אל הספר