ג. היחסים עם מדינות ערב

174 להודות בה . כי אם מודים במציאות צריך לעשות איזה דבר, לכן מוטב לחיות באשליות' . 29 יש להדגיש ששבוע ימים קודם לכן נרצח נורי סעיד במהלך המהפכה בעיראק . העולם הערבי עמד באותם הימים בסימן ניסיונות איחודו תחת דגל ה'נאצריזם' בהנהגתו של שליט מצרים . טיפוח האיבה לישראל שימש בידי נאצר כלי תעמולה מרכזי להשגת מטרתו וישראל, שראתה את העניין בדאגה, עשתה כל מאמץ לחבל במאמצי האיחוד ( ראו גם להלן פרק 9 ג ) . בספטמבר 1964 כינס נאצר באלכסנדריה את ועידת הפסגה הערבית השנייה בניסיון לחזק את האחדות הערבית, וזו החליטה להקים את הארגון לשחרור פלסטין ( אש"ף ) . בישיבת הממשלה דיווחה גולדה על הוועידה . בדבריה בלטו שוב הרכיבים האופייניים לתפיסתה את היחסים עם הערבים : חוסר אמון מוחלט במנהיגים הערבים וחשדנות כלפי אומות העולם . לדבריה לא הצליחו המנהיגים הערבים להסכים בשום סוגיה שהועלתה בוועידה למעט אחת, הסכמה שהולידה הכרזה פומבית בדבר היעד : הכחדת ישראל . היא טענה שישראל אמנם אינה צריכה לסמוך על הבטחת העזרה של המעצמות במקרה של התקפה ערבית עליה, אולם עליה לדרוש הבטחה פומבית ברוח זו, שיש בה הרתעה מפורשת של ארצות ערב ...  אל הספר
ישראל. ארכיון המדינה