א. שביתות, מאבקים ופילוגים פוליטיים בעוד מלחמה מתקרבת לגבולות ארץ־ישראל

35 עניין השביתה וזכותו של העובד לשבות כדי לשפר את תנאי עבודתו העסיקו מאוד את גולדה והיא התלבטה בו קשות . היא האמינה שהשביתה היא זכות יסוד של העובד, אולם מנגד טענה בדיון בוועד הפועל של ההסתדרות בספטמבר 1941 : 'אנחנו תמיד ידענו שמחוץ למהפכה הסוציאליסטית השביתה היא הנשק הסופי שבידי הפועל, לא הנשק הראשון', 56 ועל כן אין לקבל בשום פנים ואופן שביתה שאינה מוצדקת ובאה בטרם נוסו כל הדרכים האחרות להשיג את דרישותיו של הפועל, ובעיקר אם הוכרזה בלי אישור המוסדות המוסמכים לכך − מוסדות האיגוד המקצועי . היא גם התנגדה לכל מאבק מקצועי לשיפור שכרו של מגזר מסוים אם הוא עלול להביא להגדלת הפערים ולאי-שוויון בין עובדים, על אחת כמה בין העובדים לבין המובטלים, הנתונים במצוקה קשה . בייחוד קוממו אותה מאבקי השכר של מגזרים חזקים כגון רופאים ומורים, שהמניעים להם היו בעיניה אנוכיים ובלתי מתחשבים . 'ואני רציתי שביתה אחת של מורים לא על משכורת, אלא על עניין אחד קטן ופשוט, יישובי אנושי . רציתי שהמורים יבואו בהתחלת השנה ויגידו : לא ניכנס לכיתות, לא נלמד כל זמן שאנחנו צריכים ללמד ילדים רעבים', אמרה ב- 1941 . 57 גולדה האמינה...  אל הספר
ישראל. ארכיון המדינה