220 | יובל פז 39 . ובין . הגופיות . הכחולות . של . הפועלים" . ו"קול . תפילותיו . הנידחות . של . המואזין", הלב . הנשרף . בלהבה . ותחינות . המשורר . הלאומי . לקשר . אינטימי . ב"הכניסיני . תחת . כנפך" . — . ווידויו . המיוסר . של . ח"נ . ביאליק . על . נכזבות . האהבה . תחנה עשירית בפתח . דבריי . ביקשתי . לדמות . את . הפואטיקה . של . רוני . סומק . להתבוננות . כפולה . החוצה . ופנימה, . כביכול . תוך . כדי . נסיעה . באוטובוס, . כעת . אני . מבקש . להחזיר . את . נקודת . המבט . פנימה . בפעולה . זו . המשורר . מבצע . מהלך . דומה . למתרחש . בהביטו . אל . המרחב . שבחוץ : . כדרכו . הוא . סורק . את . סביבתו . ולעיתים . מבטו . נעצר . עליו . עצמו . אדגים . זאת . באמצעות . שני . שירים נקמת הילד המגמגם הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי בַּפֶּה . לְזֵכֶר גַּלְגַלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁפּוֹרְרוּ הֲבָרוֹת מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן וְהֵרִיחוּ אֶת אֲבַק הַשְׂרֵפוֹת בָּרֶוַח בֵּין הַלֹּעַ לַשְׂפָתַיִם הַחֲשׁוּכוֹת . חָלַמְתִּי אָז לְהַבְרִיחַ אֶת הַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶרְזוּ כִּסְחוֹרוֹת גְּנוּ...
אל הספר