שפתי סוֹד-שֵם: מדרש מלאך על ירח

208 | עידן צבעוני אלה מסורות מתרוצצות, רצוצות, שהן גם שירה של ערכאת האות הקדושה בממשי, קדושה הרחוקה מלהיות זרה למרחב הפואטי של הס ב”וירח” ; שירה כמו מלאך - בין ממלכת הכאן לשם, בין המושג לבלתי - מושג, בין החומר לאנטי - חומר, בין הגוף לאנטי - גוף, בין מה שניתן לייצוג בשפה לבין מה שנושר ומקבל את חיותו המוטרפת מהשארית, מהנפסל, מהפסולת . ברשימתו של ולטר בנימין “ספרי ילדים ישנים ונשכחים” ( 2015 ) , אשר עוסקת באספן ספרי הילדים קרל הוברקר, כותב בנימין את הדברים הבאים : “ילדים אוהבים במיוחד למצוא אתרי מלאכה שבהם העבודה על הדברים נראית לעין . יש להם משיכה בלתי נשלטת לפסולת, ואחת היא להם אם נוצרה בבניה, בגננות, בנגרות, בתפירה או בכל מקום אחר . בתוצרי הפסולת האלה הם רואים את הפנים שעולם החפצים מסב אליהם, רק אליהם” ( 164 ) . בנקודה זו בנימין משלים את דיונו החומרי בפסולת בתרבות לטובת דיון מופשט יותר בפסולת טקסטואלית של תוצרי תרבות : “תוצר פסולת כזה הוא המעשייה, אולי המהותי ביותר בחיי הרוח של האנושות : פסולת בתהליך ההיווצרות והדעיכה של מסורת האגדה” ( שם ) . והרי כתיבתה של הס ב”וירח” היא מופע מובהק של...  אל הספר