נְשָמָה יְהוּדִיָּה מְלֵאַת אֵפֶר / מֵאֵירוֹפָּה לְבגדאד - השואה, זיכרון קולקטיבי וגבולות הלאום בשירתה של אמירה הס

עדות היופי וחוקת הזמן | 181 בגזענות המוטמעת בה והסבירה : " הכניסו בנו את הגזענות הזאת, אלו מרוקאים סכין, ואלה תימנים, וקשה להוציא את זה . ניסו לשכנע אותנו שכולנו צריכים לחיות בצל הנפלא של התרבות האשכנזית . והיום אני מודעת לזה שזה גזעני, לפעמים יוצאים לי דברים נוראיים על תימנים, וצריך לעשות את המאמץ כדי להוציא את זה ממני " . 162 באופן מעניין בראיון אחר תיארה אמירה הס דווקא את עצמה כשחורה : " אולי תמיד חלמתי להיות לבנה, אבל המשכתי להרוג את הלבנה שבי . עכשיו, האישה הלבנה מתה, כי אני יודעת מי אני . כשרציתי להיות לבנה, הצלחתי להיות לבנה בעולם, אבל בכל זאת הייתי שחורה תחת העור, כעת אני יודעת, שאף פעם לא הייתי יכולה להיות לבנה בעולם, כי השחור הוא יותר מצבע . הוא המהות, החשיבה, הרגשות . זו ההיסטוריה של הבית בעיראק " . 163 בדברים אלו מבטאת אמירה הס את תפיסתה כשחורה על - ידי העולם, וכן את תפיסתה את מהות ביתה בעיראק כשחורה ; הרצון להפוך להיות לבנה, שהתבטא בין השאר בשיר : "עַד מָה רָצִיתִי עוֹר אַחֵר בְּעוֹד יוֹם, בְּיוֹם אֶחָד . / לִהְיוֹת גַם לְבָנָה גַם חֲלָקָה" ( שם, עמ ’ 24 ) , קשור לשנאה עצמ...  אל הספר
הוצאת גמא