142 | אלכסנדריה אהובתי / בתיה שמעוני שחוזרת אליו בחלומות, כפי שהוא מתאר בסיומו של קיץ אלכסנדרוני . תיאור הרגע הזה חושף דבר נוסף : הגיבורה אינה נתפסת כישות פיזית בלבד . גופניותה העירומה, החלקית, נחווית כ"מרחבים חשופים" ובהמשך כ"דיונות בוהקות" ( שם שם ) . עיצוב דמותה של בלאנש באמצעות דימויים מרחביים מרמז כאן על מה שיקבל ממשות סמיכה יותר בהמשך הרומן – העיר ובלאנש מתרקמות לכלל ישות מיתית נשית . דמותה של בלאנש הייתה דמות שולית למדי ב קיץ אלכסנדרוני . היא צצה בחטף באחת הסצנות, אך עיקר תפקידה היה סימבולי, כמושא תשוקתו של ז'וזף בטרם מותו . בשעה שעלה אל הגג ובטרם קפץ אל מותו, מגיחה לעיניו מתוך החשכה סוסתו האהובה לילא, ופניה פני בלאנש . הבעתה השלווה מזכירה לו את מראֶהָהשלֵו של ונוס שנולדה מן הים בציורו של בוטיצ'לי . בלאנש - לילא מזמינה אותו לרכוב על גבה העירום והוא נישא על סוסתו ודואה איתה אל מותו . בשעה שהוא רוכב עליה, נלווה אליו המלאך גבריאל אשר לוחש - מזכיר לו כי גם מוחמד עלה לשמים רכוב על גבו של סוסו בוראק ( קיץ אלכסנדרוני, 2016 : 250 ) . סיפור מותו של ז'וזף - יוסוף שזור אפוא ברכיבים מן המית...
אל הספר