406 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב הקִדמה והמטריאליסטיות המערבית מהווה מכשול, שאף חוקרי הודו ותרבותה מתקשים לעתים להשתחרר ממנו . כפי שראינו, גם אינטלקטואלים הודים אמצו פרדיגמה זו כחלק מהבניית הזהות הלאומית החדשה ומהתמודדותם במפגש עם הנצרות והתרבות המערבית . תדמית זו ממשיכה גם כיום ולאינטלקטואלים ומדינאים הודים נוח למדי לייצג את הודו כמקום בעל רוחניות המשמשת אלטרנטיבה לתרבות המערב . עזריאל קרליבך היטיב לבטא תדמית זו . קרליבך השתמש לאורך כל ספרו, כמו מרבית הכותבים היהודים שכתבו על הודו, בלשון גבוהה ומליצית המחוברת למקורות העבריים הקדומים ולחז"ל בבואו לתאר את הדומה והשונה בין העולם היהודי להודו . קרליבך סיים את ספרו בציטוט השיחה שקיים עם נהרו — ראש ממשלת הודו, כאשר ברקע ניצבה אז עוינותה המדינית של הודו כלפי ישראל כמנהיגת גוש המדינות הבלתי מזדהות . קרליבך כתב : תוך כדי שיחה נתגלגל הויכוח על המצב הבינלאומי, שהוא [ נהרו ] נותן עיקר דעתו עליו — אולי מפני שהוא יודע, כי קצרה ידו מלפתור את הבעיות הפנימיות של הודו . הזכרנו את הקשיים המדיניים, שכנראה קשה להתגבר עליהם והפלטתי כדרך אגב : "ובכן...
אל הספר