חלק ראשון : המפגש הטקסטואלי - הרעיוני | 55 הוגים יהודים בולטים בהקשר זה היו אברהם גייגר, צבי היינריך ( הירש ) גרץ ואיגנז גולדציהר שהתמודדו עם אתגר זה על ידי כך שהפנו את מרצם האקדמי אל מי שהם החשיבו כקרוב המשפחה השמית — האסלאם . הפנייה ללימודי האסלאם לא היתה מקרית . מעמדו של האסלאם באירופה היה נחות, כחלק מאותה הבחנה בין הציביליזציה הארית לציביליזציה השמית . אמנם הבחנה זו כוונה בעיקר ליהודים, אך מעצם הגדרתה כללה בתוכה גם את האסלאם . מטרתו של גייגר, ממייסדיה וממנהיגיה של התנועה הרפורמית בגרמניה, היתה להדגיש את התפקיד המכריע שמילאה היהדות בהתפתחותם של הנצרות והאסלאם, ובדרך זו לשלול את מעמדה של הנצרות כבסיס לתרבות המערבית ולהנכיח במקומה את היהדות . ההיסטוריון צבי גרץ טען שמצבם של היהודים תחת שלטון האסלאם היה טוב מאשר תחת שלטון הנצרות . המוצא השמי המשותף תרם לטענתו ליחסים הסימביוטיים בין שתי הדתות, לעומת הנצרות שמעת היווסדה פעלה נגד היהודים . גרץ מביא לראיה את תור הזהב בספרד, תקופה שמשכילים רבים נשאו את עיניהם אליה כתקופה אידאלית וכדוגמה ליכולת ההשתלבות של יהודים בחברה . איגנז גולדציהר, יהוד...
אל הספר