54 כָּל לַיְלָה אֲנִי מְסַפֵּר עַל צַעַר הַבְּדִידוּת ﺷب ﺗﻧﮭﺎ ﺷرح ﻏم ھﺟران راﮔوﯾم ھﻣﮫ דְבָּרוֹצִים בַּמִּלַקּ ﺑﺎ ﺧﺎر ﺑﯾﺎﺑﺎﻧﮭﺎ פּוּר צַעֲרִי הַנִּסְתָּר ? סִּמִי יִשְׁמַע מְעַט מִ ﭼﮫ ﮐﺳﯽ ﺷﻧود ﻧﻔﺳﯽ ﺷرح ﻏم ﭘﻧﮭﺎﻧم را פּוּר צַעֲרִי הַנִּסְתָּר ? סִּמִ ﺷرح ﻏم ﭘﻧﮭﺎﻧم را תְּ אוֹתִי, כִּי נָטַשְׁתְּ אֶת חֵיקִישָׁכַחְאַתְּ ﮐردی ﺗو ﻓراﻣوﺷم رﻓﺗﯽ ﭼو از آﻏوﺷم בֶהאֲנִי עָצוּב וְכָ ﻏﻣدﯾده و ﺧﺎﻣوﺷم אִירָה בְּמַבָּט אֶתמְאַף לְבָנָה �א ﻧﮑﻧد ﻣﮭﯽ از ﻧﮕﮭﯽ روﺷن ﺷب ھﺟراﻧم را נְדוּדַילֵילוֹת לֵילוֹת נְדוּדַיאִירָה אֶת�א מְ روﺷن ﺷب ھﺟراﻧم را . . . . . . . . . עֵת לֵילִי, וְוֹם צְמֵאוֹת שִׂפְתוֹתַיבַּיּ ﺗﺷﻧﮫ ﻟﺑم روز و ﺷﺑم در ﺣﺳرت طﯽ ﺷد בְּקִנְאָה עוֹבֶרֶת קָה �אעָי, זְדוֹתַתִּי, שׁוֹמֶרֶת סוֹרְחֲבֶלַ ھﻣدم ﻣن ﻣﺣرم ﻣن ﻓرﯾﺎد ﻧﯽ ﺷد עוֹזֶרֶת כָּל רֶגַע מוֹסִיף לְדַאֲבוֹנִירֵ�צַעֲ ﻏم ﺗو ھردم ﻓزوده دردم
אל הספר