רוֹבָּאעִיָּאת

109 הַכל הָלַךְ םלָוּק הָלְכוּ כבְפִנתְךָן יָשנְתִי אִלֵילוֹת בָהֶ לָםי מִקְצֵה הָרִיסִים הכֹל נֶעְפְטפְתִהפְּנִינִים שֶטִּ ף סוֹדתששִי גִיע לְבָבִי וּלְנפְתָ מרְהָיִי אֵר לְעוֹלָםפּרְתִי לְךָ לֹא יִשָסִּה שֶכְתָוּמהָל رفتشب ها که به ناز با تو خفتم همه دُرها که ز نوک مژه سفتم همه رفت آرام دل و مونس جانم بودی رفتی وهر آنچه با تو گفتم همه رفت * * * 53 זנטַ i , ללָמְ ה אכָן בָיוֹרָ הֶה לְסָנְכְט נִפֵוֹשת הָשֶאֵשֶכְ ? קָרָה בִכְלָלה ל מֶאַשָהשִנְאָהךְוֹתמִ דמֵא עוֹלֹל לָכְי לִן שֶיִזהן וְקֵאֲנִי זָ ? ללָעוֹי הָמִ ם מִ יָרְא מִיא לֹאת הִזֹה הנָוֹזה قاضی چو زنش حامله شد زارگریست ــت؟زسرکینه که این واقعه چیسگفتا ـچ ن پیرم و کیر من نمی خیزد هیـم این قحبه نه مریم است این بچه زکیست؟ i בו היא מורידהשל מהסטי ) שירה צינית ) ( طنز ( טַנזבדפוסדוגמה לשיר שלוקח לו אישה צעירה וסוגר אותה בין - את השופט הזקן אך בעל המעמד ראו הערהלהסברים . ממרום כבודו אל השטיח שברצפה - ארבע הקירות . 22 106 הזֶׁהַמַאֲמִין הַמִתחַ חת פָּנִים על הכְבִישמָה תוֹעִיל הנָ, םלָב כלִכְווֹת לֵ שִישמָה הטּעם בחֲ, יע אֶל הלֵבכְשֶהָרעל...  אל הספר