160 | קציעה עלון אבקש לטעון כי מודל מסוים של סצנה, מודל המתאר עינויים גופניים קשים, הוא בבחינת "סצנת מפתח" במכלול הספרותי ; סצנה זו מופיעה "באופן מלא", בוריאציות שונות הן בספר המוקדם חסות והן בספר האחרון יהלום מן הישימון, אולם דגמים מיניאטוריים שלה מצויים גם בספרים אחרים של מיכאל . אקרא סצנה זו תחת הפרשנות הפרוידיאנית והלאקאניאנית גם יחד, אקשר אותה אל ( אובדן ) "שם האב", ואבקש לגזור ממנה מסקנה כללית, אשר בסופו של דבר תענה על השאלה שהוצגה בתחילה . סצנה גופנית זו עומדת בשקילות סימבולית למה שברצוני לכנות "המקום המעונה", מושג המבקש לקשור מספר שדות שיח : הפסיכואנליטי, הגופני והגיאוגרפי . "המקום המעונה" הוא הפרדיגמה המרחבית של מיכאל, והנכחה ספרותית קשה אך מרהיבה של "המקום המעונה" היא היא אופן החיתום של הרומנים של מיכאל . "המקום המעונה" הוא המקום בו מצוי צבר של אנשים מעונים ; הוא מקום החסר "שם אב" קונסנסואלי, מקום בו הסובייקטים המרכיבים את מרקם היחסים החברתיים ההדוק ביותר, המשפחה, אינם נענים לאותו אב סימבולי וממשי גם יחד, ובכך משברים את היחידה האורגנית . לבסוף אני מבקשת לטעון כי דווקא מהלך זה...
אל הספר