54מעשה פילגש בגבעה בליעל" - הריהו מעריך במפורש את טיבם, וכשהוא מתאר את מעשיהם בניסוח המקביל לתיאור מעשה סדום, הריהו משתמש בטכניקה של הערכה עקיפה, אך ברורה . יש בפסוקנו שלושה כינויים לאותו האדם עצמו : האיש, בעל הבית, הזקן . הכינוי "בעל הבית" כלוואי ל"איש" דרוש על מנת להבדיל בינו לבין האיש האחר, הוא "האיש אשר בא אל ביתך" . אך הכינוי "הזקן" שאינו נדרש עוד לזיהוי האיש בעל הבית, יש בו כדי להעצים את גסות רוחם של בני הבליעל שאינם מכבדים דבר, לא את קדושת הכנסת האורחים, לא את פרטיותו של אדם שהוא "בעל הבית", כלומר אדון בביתו, ולא את גילו של הזקן . דברי בני הבליעל מובאים כחיקוי לדברי אנשי סדום : "איה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאם אלינו ונדעה אותם" . לכאורה מפתיע שאין אנשי הגבעה דורשים אף הם מן הזקן להוציא את "האנשים אשר באו אליך הלילה", שכן גם אליו באו "אנשים" - הלוי ונערו . אלא שכאמור, לא התאווה המינית מניעה את אנשי הגבעה . הם רוצים להטיל חרפה במכובד שבאורחים דווקא, באיש מהר אפרים, ולשלחו אחר כך למקומו, בבחינת "ושמתיה חרפה על כל ישראל" ) שמ"א יא, ב ( או כפי שעשה חנון בן נחש בשליחי דוד, כאשר ...
אל הספר