284 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה הכרה בהירה וצלולה כדי שלא למעוד או לטעות בה . היחיד, בדרכו, גם חווה עצב ממחלות ופציעות בריאותיות פנימיות לגופנפשו בדרכו הנמשכת, האחת והיחידה . נראה כי גם כאן בדרך של עצב וסבל, לא רק כדאי להיות בראייה-הכרה בהירה וצלולה, אלא לרתום לדרך האישית, אם אפשר, את הקהילה והסביבה לפתרון הבעיה הבריאותית של הגופנפש הקונקרטי באופן הולם ליחידי הקהילה . המשנה הסדורה איננה רואה הבדל בין הפעלות חיצוניות או פנימיות, מאחר שהן רוחשות כל העת יחדיו . דרך היחיד היא לא אטומה או סגורה, כי אם להפך — הדרך פתוחה תמיד, הדרך היא אפשרית, זו הדרך שלך, האחת, האי-שלמה, המשתנה בעצם הליכתך . הפתיחות מאפשרת לראות ולהכיר, הפתיחות בדרך מאפשרת לרעיונות אחרים וחדשים הן עבור היחיד הן עבור הקהילה, הפתיחות פנימה והחוצה מאפשרת נשימה, העצמה ב"רוח חיים" ואיכותיות של אנרגיית החיים, כמבואר ביסוד ד' לעיל . שפינוזה ממשיך ואומר ( שם, עיון, עמ' 299 ) : "לעולם לא נוכל להביא לכך שלא נזדקק לשום דבר מחוצה לנו לשם שימור ישותנו, ושנחיה ללא מגע ומשא עם דברים הנמצאים מחוצה לנו . ואשר לנפש, ברור ששלמות שכלנו הי...
אל הספר