י ו צ ר ו ת ר ב י ש מ ו א ל ה ש ל י ש י 940 מנהג עתיק הוא להקדים לתרגום ההפטרה בבית הכנסת פתיחה ארמית בנוסח שירי . גם בתוך התרגום נהגו כנראה לשלב שירים ארמיים המרחיבים את הסיפור המתורגם . המנהג ידוע כבר מן התקופה הקודמת לפיוט העברי המחורז . פיוטים כאלה נכתבו בעיקר כמיני מבואות או רשויות לתרגומים של ההפטרות לפסח ולשבועות , אבל כנראה גם להזדמנויות אחרות . הייעוד של שניים מן הפיוטים הארמיים שלפנינו מצוין בראשיהם של שניים בלבד , לפסח ) ה ( וליום הכיפורים ) ד ( . הרשות ׳שננו כבוד אל המגביהי׳ ) ז ( נכתבה כנראה כפתיחה ליוצר שפתח בנוסח הקדום ׳אורות מאופל אמר ויהי׳ , מה שמסביר את חריזת ׳-הִי׳ שלה . ככותב רשויות ארמיות נודע באשכנז במאה האחת עשרה ר׳ מאיר בר יצחק ש״ץ , וכן מצאנו בסוגה ארמית זו יצירה מפרי עטו של פייטן איש בארי שבדרום איטליה , אברהם ביריבי יצחק אלוף . ה׳רִסַאלַה׳ של יהודה בן קוּרַיְשׁ , אשר חי בצפון אפריקה במאה העשירית , נכתבה לפי עדות המחבר בגלל הפסקת המנהג לקרוא בתרגום הארמי של התורה בבתי הכנסת . הזנחה זו הוא מייחס ליהודים בורים שטענו שאינם זקוקים לתרגום הארמי . כחלק מן המגמה לעודד ...
אל הספר