פרשת וזאת הברכה

י ו צ ר ו ת ר ב י ש מ ו א ל ה ש ל י ש י 764 בפרשה האחרונה של החומש חוזר רשב״ה סוף סוף למתכונת הראשונית של גופי היוצר , בין השאר לשורות הכבדות והארוכות בנוסח ריתמוס הרחבות . את דברי הפתיחה של הפרשה ׳ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו׳ מנצל הפייטן במאורה שלו . הזריחה המושאלת נעשית כאן לזריחה של ממש . את המאורה הוא חותם , לפיכך , בלשון תפילה ובקשה ׳זרח כזרחתה משעיר׳ . מיוחד במינו הוא הזולת . תשע מחרוזות משולשות בונות כאן דו-שיח ערני בין משה והקדוש ברוך הוא , תוך כדי כך נפרשים לנגד עינינו תולדות חייו של משה . בתחילה משה טוען שכבר משעת לידתו הוא נמסר , למעשה , לידיו של המוות . על כך משיב לו האל שיש משמעות מחנכת במיתתו בשעה זו , שכן היא מוכיחה קבל עם ועדה שאף אדון הנביאים אינו חסין בפני המוות . כאן נכנס הרפרן שאותו אמור להשמיע הציבור כולו בסוף כל מחזור ממחזורי הוויכוח : ׳כל אשר חי ימות׳ . במחזור הוויכוחים השני משה טוען שהמוות הוא דבר בזוי , שהרי האל ביקש להעניש באמצעותו את פרעה הרשע . על טענה זו משיב לו האל שאין מיתתו דומה כלל למיתת בשר ודם . בסיבוב הבא מבקש משה לדחות את הגזרה ולזכות לפחות בשמחת הכנ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי