א ] הדין הראשון ‑ מצוות כיסוי הראש מן התורה ‑ מופיע במשנה ובגמרא 1006 מדין תורה ‑ "דת משה", מספיק כיסוי ראש כלשהו, אבל במסכת כתובות . חכמים הרחיבו זאת למנהג צניעות שנהגו בו בנות שמוגדר במשנה כ"דת יהודית" . מנהגי "דת יהודית" מבטאים קוד התנהגות צנוע ואינם קשורים בהכרח לאופן שבו נראים הדברים בעיני המתבונן . לפיכך, אין חובה של אישה לכסות את ראשה בתוך ביתה, גם אם אחרים רואים אותה, כפי שמשתמע שם מהדיון 1007 בגמרא . 1008 דין ב ] דין שני ‑ "שיער באשה ערווה" ‑ מקורו בגמרא במסכת ברכות . זה שייך להלכות צניעות ונועד להגן על ייחודה וקדושתה של האינטימיות . כאשר חשיפה של איזור מוצנע עלולה לעורר מחשבות עבירה אצל אדם שאינו נמצא בקשר נישואין עם האישה, דורשת ההלכה לכסות אזור זה במקום שבו נמצאים רבים . בנוגע לדין "שיער באשה ערווה", זוהי למעשה נגזרת של הדין הראשון ‑ מצוות כיסוי הראש . בשל מנהגן של נשים יהודיות נשואות לכסות את ראשן, הרי ששער הנשואות קיבל סטטוס של מקום שחובה להצניעו . עצם העובדה שנשים שאינן נשואות אינן מחויבות בכיסוי ראשן, מוכיח שדין "שיער באשה ערווה" נגזר מדין מצוות כיסוי הראש . ברם, בשונה ...
אל הספר