ב ] שינויים במדיניות הפסיקה בנושא העגונות במהלך ההיסטוריה תקדימים רבים מופיעים בספרות ההלכה להשפעת התרבות הכללית על הכרעות הלכתיות . תשובות רבות בראשונים ובאחרונים מביאות בחשבון בכלל שיקוליהן נורמות תרבותיות, בתהליך ההכרעה לקולא או לחומרא . הדבר נכון גם לגבי המדיניות ההלכתית בנושא כפיית גט . בימי הגאונים הקלו בנושא כפיית גט על הבעל, וזו הייתה גם נטיית ראשוני ספרד . הרמב"ם כתב באופן ישיר שבכל מקרה שבו טוענת האישה "מאיס עלי", כלומר שהאישה מאסה בבעלה ורוצה לסיים את נישואיהם, כופין גט על הבעל . לטענת הרמב"ם, 961 לא יעלה על הדעת להשאיר את האישה שבויה בידי בעלה, אותו היא שונאת : אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי, כופין אותו להוציא לשעתו לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי [ לשנוא ] לה . 962 הרשב"א פסק שניתן לכפות גט על בעל כעסן המתעלל נפשית באשתו : ולמי שהורגל לכעוס ולהוציא את אשתו תמיד שכופין אותו להוציא וליתן כתובה . באופן דומה פסק גם הרשב"ץ, שלמד זאת בקל וחומר מהתקדימים המפורטים במשנה במסכת כתובות, המדברים על מום פיזי הגורם לתחושה של דחייה אצל 963 האישה והמהווה עילה לכפיית גט על הבעל, ו...
אל הספר