ב ] מקורות האיסור לקבלת תרומות מאומות העולם 935 המקור הראשון לאיסור מופיע במסכת סנהדרין : אמר רב נחמן : אוכלי דבר אחר [ חזיר ] פסולין לעדות . הני מילי [ דברים אלו נאמרו ] בפרהסיא, אבל בצינעא לא . ובפרהסיא נמי לא אמרן [ וגם במקרה שאוכל בפרהסיה לא אמרנו שהוא פסול לעדות ] אלא דאפשר ליה לאתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפהרסיא [ רק כשיש לו אפשרות לאכול בצנעה והוא בוחר לבזות עצמו ולאכול בפרהסיה ] , אבל לא אפשר ליה ‑ חיותיה הוא [ זוהי חיותו ] . רש"י, תוספות ומרבית הפרשנים על אתר מסבירים שמדובר באדם המתפרנס מצדקה של גויים, אשר נפסל לעדות . שתי סיבות נמנו בגנות קבלת צדקה מגויים . האחת, בשל חילול השם שנגרם עקב העובדה שיהודי נצרך לגוי שיפרנסו במקום שבני עמו היהודים יפרנסוהו, והשנית, בשל העובדה שהאדם מוכן לבזות את עצמו בעבור כסף, וממילא לא ניתן לסמוך עליו שלא ישקר בעדותו . על כל פנים, העולה מן הגמרא שהאיסור אינו תקף בעבור המקבל צדקה בצנעה, וכן אינו תקף בעבור אדם אשר אין לו חלופה קיומית . 936 המקור השני מופיע במסכת בבא בתרא : איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינ...
אל הספר