כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בשלשה הכשרים לדון, וביום . . . אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שניים . . . הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה . מסיבה זו, אין אפשרות לטעון שגיורים של בתי דין כלשהם לא יהיו תקפים, כל עוד הדיינים כשרים לדון . חברי בית הדין צריכים לבדוק אם כוונת הגר היא לשם שמים, להודיע לו את עניין קבלת עול המצוות, וכאשר מקבל עליו הגר את 913 תרי"ג המצוות ‑ או אז מקבלים אותו לחיק היהדות, ובלשון השולחן ערוך : כשיבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת . ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית . ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל, ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו . אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם . סמכות ההכרעה הסופית נתונה לחלוטין לשיקול בית הדין . הדבר נלמד מהסיפור 914 על הלל הזקן שהסכים לקבל אדם שביקש להתגייר כדי להיות במסכת שבת כה...
אל הספר