במקרים שבהם לא הייתה הסכמה בבית הדין, התנהל משא ומתן בין החכמים . לעיתים בתום המשא ומתן התגבשה דעה שזכתה לקונצנזוס מלא, ופעמים אחרות הוצרכו להכריע באמצעות הצבעה, וההכרעה נקבעה על פי הרוב . כאשר 543 רבו מחלוקות בישראלבטל בית הדין הגדול ארבעים שנה קודם חורבן הבית 544 בעקבות התנהלותם של תלמידיהם של הלל ושמאי, וכך מתאר זאת המאירי : אחר שנפטר הלל הזקן נחלקו הישיבות והיו קצתם נגררות אחר הלל ונקראו בית הלל וקצתם אחר שמאי ונקראו בית שמאי . אז פרח מטה המחלוקת ויוצא פרח ויצץ ציץ . . . ונתחלקו הדיעות ברוב הענינים . . . ואז בחטאינו חרב המקדש וגלו החכמים גלויות הרבה, וקבעו ישיבה בביתר וחרבה גם היא, וקבעוה ביבנה ובהרבה מקומות ונתפרדו הישיבות ונתחדשו צרות כפולות ונתמעטו הלבבות וכל שכן שרבו המחלוקות . שתי הישיבות שקמו בשלהי הבית השני, בית הלל ובית שמאי, הביאו לפריצת סכר המחלוקות, שיטפון שהלך והתעצם בד בבד עם צרות החורבן ותחילתה של הגלות . העדר מערכת הכרעה, פער גדל והולך בין שתי הישיבות ועל הכול, חוסר היכולת לנהל משא ומתן באופן מכובד, הביאו לשינוי מהותי במערכת ההלכה וגרמו לכך שהתורה התפצלה לשתי תורות ....
אל הספר