הדין לפי הזמן והעניין . וכשאינו עושה כן אף שהוא דין אמת אינו לאמתו ועל דרך שאמרו חז"ל : 491 לא נחרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהן על דין תורה ולא לפנים משורת הדין" . מחובתו של הדיין לא להסתפק בשורת הדין היבשה בלבד, כי אם לראות את ההקשר כולו ולהתייחס אל המקום ואל הזמן של כל מקרה שהובא בפניו, כדי שיוכל לפסוק דין באופן שמחובר למציאות . זו הדרך שבה מקשר הדיין בין דבר ה' שירד מן השמים לבין הארץ שניתנה לבני האדם, ובמובן הזה הוא נעשה שותף לקב"ה בבריאה . ירושלים חרבה מאחר שהדיינים לא גילו די גדלות נפש ואומץ לב להתבונן בתמונה הרחבה יותר של כל מקרה שנדון לפניהם . הם צמצמו עצמם לחוק היבש בלבד ולא נהגו לפנים משורת הדין, תוך התחשבות בנסיבות . לאורך כל הדורות מצאו חכמים פתרונות שנועדו לסייע להתמודד עם אתגרי השעה . בש"ס נמצא דוגמאות רבות לפתרונות שהוצעו על ידי התנאים והאמוראים ושנועדו ליישב קונפליקטים בין דרישות התורה לבין המציאות . הלל תיקן את תקנת הפרוזבול כדי לעקוף את שמיטת הכספים שהפכה לבלתי ישימה, וחכמי נהרדעא יצרו את התקדים הראשון של "היתר עיסקא" שנועד לאפשר 492 כמוסחר בריבית . חכמים הבינו ש "בן ...
אל הספר