חיבורו של רבי יוסף קארו ‑ השולחן ערוך, יחד עם הגהותיו של הרמ"א, 414 שאלה יסודית בכללי התקבעו כקודקס ההלכה היסודי והמרכזי של היהדות . פסיקת ההלכה היא ‑ האם יש לפוסקים סמכות לחלוק על פסקי "השולחן ערוך" ? האם פסקי "השולחן ערוך" הם סוף פסוק או שמא הם בגדר פלטפורמה לתחילתו של דיון ? גם בסוגיה זו ישנן דעות שונות, הנעות במרחב שבין המסגרת השמרנית לבין חירותו של הפוסק . ראינו בדיון הקודם את שיטת ה"חכם צבי" אשר פסק נגד השולחן ערוך במקום של "שעת הדחק", ואת שיטת החזון איש שדחה את שיטתו . ננסה כעת לבחון את הסוגיה באופן מקיף יותר . 415 הבאנו את שיטת "תרומת הדשן" לגבי חיבורים שנפוצו בכללבפרק ד 416 ישראל : . . . איך יתכן שימלא לאיש לבבו לחלוק על החיבורים שנתפשטו ברוב ישראל, אם לא שהוא מקובל מרבותיו הגדולים דלא נהגו הכי, כאשר הוא בידינו במקצת מקומות ? אבל מסברת עצמו לא ! 417 לפי רבי ישראל איסרלן בעל "תרומת הדשן" ( אשר הרמ"א פסק כשיטתו ) , לחיבורי הלכה שפשטו בכלל ישראל יש תוקף מחייב ואין סמכות לפוסק לחלוק על פסק הלכה מפורש המופיע בחיבורים אלו, אלא אם כן יש בידו מסורת שאין ההלכה כן . הרב איסרלן נפטר כעשר...
אל הספר