המקרה הנ"ל המופיע בגמרא היווה גם הוא מקור לדיונים לאורך הדורות 393 הגמרא מתארת מקרה שבו רבי ( רבילגבי מרחב שיקול הדעת של הפוסק . יהודה הנשיא ) פסק בהלכות נידה כשיטת יחיד ‑ כשיטתו של רבי אליעזר בן הורקנוס ‑ אף שרבים חלקו עליו . מאחר שהייתה זו שעת דחק, החליט רבי לפסוק על פי דעת יחיד בניגוד לכללי הפסיקה, שהרי אחד מכללי הפסיקה 394 המרכזיים שהזכרנו לעיל הוא הליכה אחר הרוב . 395 הביא את שיטת רבי להלכה וכך כתב : הרשב"א וכן במקום מחלקת יחיד ורבים [ הולכים אחר הרוב ] , אלא אם כן שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה . . . וכמו שאמרו : עשה רבי כרבי אליעזר . . . הרשב"א אינו מחלק בין דיני תורה לדיני דרבנן ומדבריו עולה לכאורה שהוא סובר שכלל זה תקף גם בדיני תורה ובשעת הדחק ניתן לסמוך על דעת יחיד . 397 מביא גם הוא להלכה את שיטת רבי אך 396 בשם אביו הרשב"ץ,הרשב"ש חולק על שיטת הרשב"א וקובע שני סייגים לשיטה זו : ראשית, ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק רק בדיני דרבנן . שנית, ניתן לפסוק כיחיד רק במקרה שבו לא "איתמר הלכתא", כלומר : לא הוכרע פסק הלכה במפורש כמקרה המופיע בגמרא : יש שלמדו מכאן דכל היכא דליכא...
אל הספר