חז"ל מתארים במדרש שני מודלים של פוסקי הלכה ‑ משה רבנו היושב על כס ההנהגה ומקבל אליו את העם במקום מושבו, לעומת שמואל המכתת רגליו ממקום למקום ופוסק הלכה לצאן מרעיתו באשר הם . לפי דברי חז"ל, "משה ושמואל שווין כאחת", כלומר : יש חשיבות בקיומם של שני מודלים אלה המשלימים זה את זה . לאורך כל הדורות התקיימו דינמיקות שונות בעולמם של פוסקי ההלכה, חלקם דגלו במודל של משה רבנו ואילו אחרים התנהלו בדרכו של שמואל . שוני זה מהווה את אחד הגורמים למחלוקות בפסיקת הלכה . הזכרנו בפרקים הקודמים כמה גורמים למחלוקת שבין הלל לשמאי ודומה שלפנינו גורם נוסף . דרכו של שמאי מקבילה לדרכו של משה רבנו : "שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע . אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים 247 שמאי שרוי במגדל השן, משכן הקבע של התורה, ושם הוא מקבל אליויָפוֹת" . את הפונים לדרוש בעצתו . אין הוא יוצא אליהם אלא מקבלם במקום מושבו הקבוע בסבר פנים יפות . הלל, לעומת זאת, מקביל בהתנהלותו לשמואל . הוא יוצא אל 248 הבריות : "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַ...
אל הספר