בפרשנותם לפרשה של "פילגש בגבעה" . לפי התיאור הציורי במדרש, הקב"ה עוסק בפרשה זו בישיבה של מעלה, ושונה הן את דעתו של רבי יונתן והן את דעתו של רבי אביתר, שהרי שתיהן נצרכות לעולם . רבי אביתר בלי ידיעה כלל, מלמד לתלמידיו את הדבר שאותו שלחו הקב"ה לומר . כל חכם נשלח לעולם לפסוק לפי תפיסת עולמו המיוחדת, ואם יבטל את תפיסת עולמו בפני אחרים ‑ הרי שמעל בתפקיד שייעד לו הקב"ה, וכך מסביר 164 הריטב"א : שאלו רבני צרפת ז"ל : האיך אפשר שיהיו שניהם דברי א ‑ להים חיים, וזה אוסר וזה מתיר ? ותרצו, כי כשעלה משה למרום לקבל תורה, הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר . ושאל להקב"ה על זה, ואמר [ הקב"ה ] שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם . 165 דברים דומים מביא רש"י וזו לשונו : כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר . . . אין כאן שקר, כל חד וחד סברא דידיה קאמר [ כל אחד אמר סברת עצמו ] , מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא [ האחד נתן טעם להיתר ואילו השני טעם לאיסור ] ; מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא [ האחד מדמה לעניין מסויים והאחר מדמה לעניין ש...
אל הספר