ההלכתית, והן כדי לחדד את כוחו ותפקידו של הציבור בקביעת עתידה של ההלכה, דבר שאינו אמור להיות מונח על כתפי החכמים בלבד, כפי שיפורט בהמשך הספר . מסיבה זו נכתב הספר בשפה עדכנית השווה לכל נפש ולא בעגה רבנית המכונה "לישנא דרבנן", המובנת לחוגים מצומצמים גרידא . ראוי בהקשר 7 זה להזכיר את דברי הרב אהרון ליכטנשטיין : בעולם הישיבות, כיום . . . מקובל לכתוב ולפרסם חידושי תורה בניב המכונה "לישנא דרבנן" . . . ניב זה אינו תואם שפה המדוברת באיזה בית מדרש בן ‑ זמננו, בארץ או בגולה . אך הוא מעוגן במסורת ספרותית עתיקת יומין ‑ אשר אף היא, בגלגוליה המפותלים, הייתה לרוב מנותקת מסביבה חברתית ותרבותית חיה . . . שפה הרי הינה תופעה מתפתחת, הנתונה לדינמיקה חברתית, וגם החותר להמשך סגנון מסורתי מסויים איננו אמור לדגול בקיפאון מוחלט . במהלך הספר אסקור שיטות שונות בקרב מעצבי ההלכה לאורך הדורות לגבי נושאים כגון : מהותה של ההלכה, דרכי התפתחותה ותהליך הפסיקה . יחד עם סקירת הדעות השונות, אנסה להציע נתיב ברור הפוסע בין השיטות השונות, נתיב העובר על פני גשר צר מאוד שבין השימור לחידוש, אשר לעניות דעתי הוא המתאים ביותר להתמוד...
אל הספר