120 | חלום הנאורות שפּינוֹזה היה בין המעטים שכן ידעו . באיגרת שכתב ( בהולנדית ) לידיד, הוא מדווח כי "מאוד הייתי רוצה להיות מורגל לכתוב בשפה שבה גידלו אותי" . האם התכוון ללדינוֹ ? חוקרים סבורים שהוא התכוון לעברית . ובערוֹב ימיו הספיק לכתוב את "קיצור דקדוק הלשון העברית", ספר לא-גמור שהופיע לאחר מותו "לבקשת אחדים מידידיו של המחבר, הנלהבים ללמוד את לשון הקודש" . בפועל, היהדות היתה חדשה ליהודי אמסטרדם, ולכן הם היו קנאים כמו חוזרים בתשובה . הם הזדרזו לגנות כל חבר קהילה שהתנהגותו היתה עלולה לאיים על הדת שבה זכו שוב לא מזמן . מן הבחינה הזאת, הרבנים היו כמעט בבואה של האינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית שהשגיחה בשבע עיניים על אבותיהם . האינקוויזיטורים חשדו בצדק כי רבים מבין "הנוצרים החדשים" ( כלומר, המתנצרים ) דבקים בביתם הפרטי בדת הישנה שלהם . ברוח דומה, בית הכנסת של אמסטרדם שמר בעיני נץ על היהודים החדשים מפני קלקולים . אף-על-פי שהוא עסק בכמה עבירות שהיו חסרות חשיבות, כמו דיבור בזמן התפילה, לא חסרו גם כפירות רציניות שהיה צורך לטפל בהן . אולי לא מפתיע כי תרבות האנוסים, עם העירבוב המיוחד של נצרות ו...
אל הספר