152 ככה לא מתנהגים אריק ואנר היה רכז תוכניות בקרן אלפרד פ' סלואן כשהתעורר העניין שלו בשילוב בין פסיכולוגיה לכלכלה . אריק הוא פסיכולוג בהכשרתו, אבל לדעתי הוא כלכלן בנטיות ליבו, והוא שש להזדמנות לראות אם שני התחומים הללו יוכלו למצוא איכשהו בסיס משותף . הוא פנה לקבל עצה מעמוס ודני בשאלה כיצד יוכל לתרום כדי לקדם זאת . דני, שמגדיר את עצמו בגאווה כפסימיסט, זוכר איך אמר לאריק ש"הוא בכנות לא רואה שום דרך להוציא הרבה כסף על המיזם הזה" . אבל שניהם הציעו לאריק לפנות אלי . אחרי שנפגשנו אני ואריק בקרן סלואן בניו יורק, אריק שכנע את הקרן לתת את המימון שיתמוך בשנה שלי בוונקובר כשביקרתי אצל דני . מעט אחרי שחזרתי לקורנל עזב אריק את סלואן וקיבל תפקיד של נשיא קרן ראסל סייג', שמקום מושבה אף הוא בניו יורק . אף על פי שכלכלה התנהגותית לא היתה מהותה של המטרה המוצהרת של הקרן — שהיא לעסוק בנושאים חברתיים חשובים בתחום המדיניות הציבורית, כגון עוני והגירה — ההנהלה היתה להוטה לגייס את אריק במידה כזו שהם הסכימו שהוא יביא איתו את אג'נדת הכלכלה ההתנהגותית שלו . כמובן, גם לו, כמוני, לא היה מושג איך לטפח הקמה של תחום מחק...
אל הספר