מסביב לשולחן הפוקר 77 אצטרך לסגור את החשבון המנטלי שלי בהפסד . כן, אני יכול לשים 2 דולר על לונג-שוט שסיכויו לנצח מוערכים ב- 50 ל- 1 , ויהיה לי סיכוי קטן לאפֵּס את ההפסד שלי ; אבל במקום זאת אני יכול לשים עוד 100 דולר על סוס שסיכויי הניצחון שלו נחשבים 50 - 50 , ואז יש לי סיכוי של % 50 לאפס את ההפסד . אם אני אוהב סיכונים ( כלומר מעדיף הימור על פני תוצאה ודאית ששווה לתוחלת של ההימור ) , מדוע איני שם 100 דולר על הסוס המוביל ומשפר את סיכויי למחוק את ההפסד ? תורת הערך שותקת בנקודה זו, אבל הניסיון שלי בפוקר רמז לי שלעמוס ולדני היתה אינטואיציה נכונה . הרושם שלי היה ששחקנים שהיו להם הפסדים נמשכו להימורים קטנים שנתנו להם סיכוי קטן לרווח גדול ( כגון למשוך מהקופה בתקווה לקבל את הקלף החסר ברצף ) , אבל לא אהבו הימורים גדולים שבהם הסתכנו בהגדלת ההפסד שלהם במידה ניכרת, גם אם ההסתברות למחיקת ההפסד היתה גבוהה יותר . התצפיות שלי במשחקי הפוקר גילו לי עוד סיבוך בחשבונאות המנטלית . נראה היה ששחקנים שחוו רצף של ניצחונות לא התייחסו אל הזכיות שלהם כאל "כסף אמיתי" . התנהגות זו כה שכיחה, עד שמהמרים בקזינו נתנו לה...
אל הספר