24 ככה לא מתנהגים היא מופשטת . היא נעדרת תהודה רגשית . נניח שסוללים כביש מהיר חדש, ומהנדסי הבטיחות מספרים לנו שהרחבת המחיצה בין הנתיבים הנגדיים במטר אחד תעלה 42 מיליון דולר ותחסוך 4 . 1 תאונות קטלניות לשנה לאורך שלושים שנה . האם ראוי להרחיבה ? מובן שאיננו יודעים את זהותם של הקורבנות שייחסכו . הם "רק" חיים סטטיסטיים . אבל כדי להחליט על רוחבה של רצועת ההפרדה בין הנתיבים, צריך לייחס שווי מסוים לחיים שנאריך כך או, לשם הבהרה, השווי ל"הצלה" שההוצאה הנוספת קונה . בעולם של בני כלכל, החברה לא תשלם עבור הצלת חיים מזוהים של אדם אחד יותר מכפי שתשלם עבור הצלת עשרים חיים סטטיסטיים . כפי שמציין שלינג, השאלה הנכונה היא כמה יהיו משתמשי אותו כביש ( ואולי גם חבריהם ובני משפחתם ) מוכנים לשלם כדי לשפר טיפה את הבטיחות שלהם בכל נסיעה בכביש הזה . שלינג אומנם ניסח את השאלה הנכונה, אבל עדיין לא היה מי שידע להשיב עליה . כדי לפצח את הבעיה, היה נחוץ מצב שבו אנשים מקבלים החלטה שיש בה בחירה מאוזנת בין כסף לסכנת מוות . משם אפשר יהיה להסיק את הנכונות לשלם תמורת בטיחות . אבל היכן ניתן למצוא מצבי בחירה כאלה ? הכלכלן ריצ...
אל הספר