ב) נבואת השקר של שיטת החופש והכיף בחינוך ובהוראה

341 ה חינו ך לב ח ירה חו פ שית כנב וא ת ש קר א נ טי-ד תית לערוך שיפורים ולתקן תיקונים במציאות ובממשות, כדי לקרבם במידת האפשר אל האידיאל . למרבה הצער לא רק החינוך הכללי — החילוני — אלא אף החינוך הדתי, ואף זרמים דתיים ידועים, מכופפים עצמם בפני המציאות ובפני הממשות, ורואים בנחיתותם את צו השעה ואת כורח המציאות . יש כאן איזה חוסר אונים, וחוסר העזה לעמוד מול המציאות, ולכן הם מנסים לזרום עימה . מה המציאות נוהה אחרי ההדוניזם ואחרי הכיף, כך אף אנו בחינוך . הסברה היא, כי בלי הנאות חושניות חזקות אי-אפשר לחנך ואי-אפשר ללמד בימינו . לא די בהענקת סוכריה קטנה לתלמיד כפי שמייעץ הרמב׳׳ם . עלינו לאפשר לו הנאות מרובות ורבות עוצמה, ובעצם כל הלימוד חייב להיות כרוך בהנאה גדולה אחת . המהלך ההדוניסטי הזה יש בו גם צד של נטייה לפתרונות קלים . אין לך דבר קשה יותר מן העמידה איתן וללא חת במלחמה למען אידיאל, גדול ככל שיהיה . נוח וקל הרבה יותר "לזרום עם המציאות", לעשות בכל צעד ויתורים קטנים וגדולים, ללקט תמורתם פירות זעירים, ולטעון שבסך הכול נקבל את מבוקשנו . הדבר קל, כמובן, כל עוד אין בידינו הסך הכולל של ההישגים, ו...  אל הספר