279 דו ר נו בצל ו של ת ובל קי ן של דבורים בכוורת הפועלת מכח חוק סמוי הכופה עצמו על הכל בלא שייר, כל פרט ופרט שבכוורת עושה מלאכתו בהכרח ואין שחרור לאיש, ואפילו המלכה הנערצת והנעלה מעל לכל אף היא כבולה ואינה יכולה להשתחרר מעולם של המקובל ושל הכלל . גַּם הַמַּלְכָּה נִסְעֶרֶת, הִיא עָמְדָה מֵהָטִּיל הַבֵּיצִים ; אֲשֶׁר כָּל כְּבוּדָהּ פְּנִימָה — בֵּין הַהֲמוֹנִים תִּתְלַבָּט . פּוֹנָה הַמַּלְכָּה לַשְּׂמֹאל וּפוֹנָה יָמִין — וְאֵין שׁוֹמֵעַ : "אֵיכָה נַנִּיחַהַבַּיִת הַמָּלֵא כָּל-טוּב וְרָב-נַחַת, אׂסֶם עֲבוֹדַת הַקָּיִץ ? וּמְלָכוֹת צְעִירוֹת וְעוֹבְדוֹת עוֹמְדוֹת לְהִגָּלוֹת יוֹם יוֹם, וְהַזְּכוּר הַמַּפְרֶה בַּתָּאִים ? אֵיכָה נִטּוֹשׁהַיְקָר וְהַתָּאִים הַנּוֹטְפִים דְּבַשׁ-אָבִיב, לָתוּר אֶרֶץ לֹא נֵדַע וּלְהַתְחִיל בַּבִּנְיָן הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר לֹא מָצָאנוּ, מִי יֵדַע אַיֵּהוּ וּמַה הוּא ? מַה הַמֶּרֶד הַיּוֹם ? מַדּוּעַ, שַׁלָּמָּה ? נִשָׁאֵר ! בְּנוֹתַי, בְּנוֹתַי הַיְּקָרוֹת, אֵיכָכָה אֶרְאֶה בְּעוּפְכֶן ? טוֹב לִי פֹּה, אִשָּׁאֵרָה, עוֹפְנָה אֶל אֲשֶׁר תָּעוֹפְנָה ! " זִמְזוּם ...
אל הספר